ליגת העל היפנית בכדורגל
 | |
| שם מלא | הליגה היפנית הראשונה |
|---|---|
| כינוי | הג'יי ליגה הראשונה (J1 ליג) |
| תחום | כדורגל |
| ארגון | התאחדות הכדורגל היפנית |
| מדינות |
 יפן |
| קונפדרציה | AFC (אסיה) |
| קבוצות |
18 (נכון ל־2023)  |
| תקופת הפעילות | 1992–הווה (כ־32 שנים) |
| אלופה נוכחית | ויסל קובה (2023) |
| מירב הזכיות | קאשימה אנטלרס (8) |
| מפעל מקביל | גביע הקיסר, גביע הליגה היפנית |
| מפעל נמוך | J2 ליג |
| האתר הרשמי | |
  | |
הדיוויזיה היפנית הראשונה (ביפנית: Jリーグ・ディビジョン1) היא ליגת הכדורגל הבכירה של יפן אשר נערכת מאז 1992. הג'יי ליגה התחילה את פעילותה ב-1993 כליגת כדורגל מקצוענית מ-10 קבוצות. מאז 1999, אחרי שהוקמה הג'יי ליגה השנייה, משחקות בליגת העל 18 קבוצות.
בסוף כל עונה שלוש הקבוצות הראשונות מעפילות לליגת האלופות בעוד ששלוש הקבוצות האחרונות יורדות לג'יי ליגה השנייה ואת מקומן תופסות שלוש הקבוצות הראשונות מליגת המשנה.
היסטוריה
[עריכת קוד מקור | עריכה]לפני תחילת העידן המקצועני של ה-"J ליג", הליגה הבכירה ביותר הייתה ה"Japan Soccer League" (ה-JSL), שכללה מועדונים חובבנים. למרות שזכתה להתעניינות החל משנות ה-60 המאוחרות ובתחילת שנות ה-70 (עקב מדליית הארד לה זכתה הנבחרת המקומית באולימפיאדת 1968), בשנות ה-80 חלה דעיכה גדולה, המגרשים חזרו להיות ריקים, והמתקנים היו ברמה נמוכה יחסית לסטנדרט העולמי. על מנת להרים את הרמה המקצוענית, למשוך אוהדים, ולחזק את הנבחרת הלאומית היפנית, התאחדות הכדורגל היפנית (ה-JFA) החליטה על הקמת ליגה לאומית מקצוענית ב-1989.
ההכנות לקראת פתיחת ליגה שכזו ארכו מספר שנים, עד הקמת ליגת ה"J ליג" ב-1992. 8 מועדונים הוגרלו מליגת הJSL הבכירה, בנוסף מועדון אחד הגיע מהליגה השנייה, ועוד מועדון, שימיזו אס-פולס הוקם אך ורק במטרה להתמודד בליגה זו כך שסה"כ השתתפו בעונת הבכורה של ה J-ליג 10 קבוצות.
באותו הזמן שינתה ה-JSL את שמה להיות ה"Japan Football League", ליגה המוגדרת כחצי מקצוענית. אולם הליגה לא החלה מעשית עד 1993, ולכן התקיים טורניר גביע ימקאזי נביסקו ב-1992 בין עשר הקבוצות - כהכנה לתחילת הליגה בעונה הבאה. בתחילת 1993 החלה להתקיים הליגה מעשית, כשהאלופה הראשונה בעונת הבכורה הייתה ורדי קווסאקי (כיום נקראת "טוקיו ורדי").
בין 1994 ל-1998 הליגה הורחבה בהדרגה מ-10 ל-18 קבוצות בליגה. בעונת 1995 הוכנסה לליגת מערכת הניקוד שמקובלת בכל העולם: 3 נקודות לניצחון (ב-90 דקות או בהארכה/פנדלים), נקודה להפסד בפנדלים, ו-0 נקודות להפסד. ב-1996 הליגה אימצה את מודל עונתי של שלב אחד. ב-1997 חזרה הליגה למודל של 2 שלבים בעונה. כמו כן הוכנסו חוקי ניקוד חדשים: 2 נקודות לניצחון בהארכה ונקודה אחת לניצחון בפנדלים.
ב-1999 התבצעה רפורמה בליגה ששינתה את שמה ל"J ליג 1": היא צומצמה ל-16 קבוצות, הוכנסה מערכת ליגות שלמה לשימוש והחלו התמורות (עליות וירידות) מהליגה הראשונה לליגה השנייה, כמו כן הוקמה ליגה שלישית. באותה העונה הפסיקו להשתמש בדו-קרב פנדלים בליגה, והוכנס במקומו חוק שער הזהב לניצחון בהארכה, כך שהחוק היה 3 נקודות לניצחון, 2 נקודות לניצחון בשער הזהב בהארכה, ונקודה על תיקו בסיום 120 דקות.
ב-2003 הופסקה ההארכה במשחקי ליגה בליגה הראשונה, ואומצה שיטת הניקוד הבינלאומית המקובלת של 3 נקודות לניצחון, נקודה לתיקו ו-0 נקודות להפסד (מודל ה-"3-1-0"). ב-2005 הליגה הורחבה ל-18 קבוצות ואימצה את מודל החד-עונתי (ללא שלבים נוספים). ב-2007 החלו הקבוצות מהג'יי ליג להשתתף בגביע העולם למועדונים של פיפ"א, כמארחים בשתי העונות הבאות. ב-2009, הכדורגל הלאומי זכה להצלחה כש-4 קבוצות מהליגה השתתפו בליגת האלופות האסיאתית. בנוסף אושר מקום נוסף לזר בליגה, כך שכעת היה מותר 4 זרים לקבוצה בליגה.
בעונת 2015 הליגה שינתה את שמה לשם הנוכחי ה"J1 ליג", והליגה שוב חולקה למספר שלבים במהלך העונה.
בעונת 2019 שונה חוק הזרים בליגות J1, J2 ו-J3: הקבוצות יכולות להחתים כמה שחקנים זרים שהם רוצות, אולם רק 5 מהם (ב-J1) ו-4 מהם (בליגות J2 ו-J3), יכולים להירשם בכל משחק. שחקנים מהמדינות השותפות של הJ ליג (כמו תאילנד, וייטנאם וכו') לא נחשבים זרים. עקב מגפת הקורונה בעונת 2020 הוקפאו הירידות מהליגה, ובעונת 2021 ישתתפו בליגה 20 קבוצות.
קבוצת קאשימה אנטלרס היא שיאנית האליפויות בליגה מאז החל העידן המקצועני, עם 8 אליפויות.
אלופות הליגה בעידן המקצועני
[עריכת קוד מקור | עריכה]קבוצה המסומנת בכתב מודגש זכתה בגביע הקיסר באותה העונה והשלימה דאבל מקומי
אליפויות לפי קבוצות
[עריכת קוד מקור | עריכה]| קבוצה | אליפויות | סגנויות | מקום שלישי | עונות זכייה |
|---|---|---|---|---|
| קאשימה אנטלרס | 8 | 3 | 5 | 1996, 1998, 2000, 2001, 2007, 2008, 2009, 2016 |
| יוקוהמה אף. מרינוס | 5 | 4 | 1 | 1995, 2003, 2004, 2019, 2022 |
| ג'ובילו איוואטה | 3 | 3 | - | 1997, 1999, 2002 |
| קאווסאקי פרונטלה | 4 | 4 | 2 | 2017, 2018, 2020, 2021 |
| סאנפרצ'ה הירושימה | 3 | 2 | 2 | 2012, 2013, 2015 |
| גמבה אוסקה | 2 | 3 | 6 | 2005, 2014 |
| טוקיו ורדי (קוואסקי) | 2 | 1 | - | 1993, 1994 |
| אוראווה רד דיימונדס | 1 | 5 | 2 | 2006 |
| נגויה גראמפוס | 1 | 2 | 3 | 2010 |
| קאשיווה רייסול | 1 | 0 | 2 | 2011 |
| שימיזו אס-פולס | - | 1 | 2 | - |
| ווגאלטה סנדאי | - | 1 | - | - |
| טוקיו | - | 1 | - | - |
| ויסל קובה | - | - | 1 | - |
קישורים חיצוניים
[עריכת קוד מקור | עריכה]
אתר האינטרנט הרשמי של ליגת העל היפנית בכדורגל (באנגלית וביפנית)
| כדורגל ביפן
| ||
|---|---|---|
| ניהול | התאחדות הכדורגל היפנית • קבוצות • אצטדיונים • תחרויות | |
| תחרויות ליגה | הליגה היפנית הראשונה • הליגה היפנית השנייה • ליגת הכדורגל היפנית • הליגות היפניות האזוריות | |
| תחרויות ליגה נוספות | אליפות יפן בכדורגל נשים | |
| תחרויות גביע | גביע הקיסר • גביע הליגה היפנית • הסופר קאפ היפני • גביע ג'ומו • גביע שאקאיג'ין • גביע סורוגה בנק | |
| נבחרות | הנבחרת הלאומית • הנבחרת הצעירה • נבחרת הנוער עד גיל 20 • נבחרת הנוער עד גיל 17 • נבחרת יפן בכדורגל נשים | |
| תחרויות אזוריות | גביע פרינץ טאקאמאדו • אליפות כל תיכוני יפן | |
| ליגות הכדורגל של אסיה (AFC) | |
|---|---|
|